×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא מציעא ל״ו:גמרא
;?!
אָ
עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הוּא מַפְקִיד. אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: דָּיְקָא נַמֵי דְּקָתָנֵי ״אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, חַיָּיב״, הָא לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, פָּטוּר. מִכְּלָל דְּלַאֲחֵרִים, לָא שְׁנָא גְּדוֹלִים וְלָא שְׁנָא קְטַנִּים, חַיָּיב. דְּאִם כֵּן, לִיתְנֵי ״קְטַנִּים״ סְתָמָא! שְׁמַע מִינַּהּ. אֲמַר רָבָא: הִלְכְתָא שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר, חַיָּיב, לָא מִבַּעְיָא שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם, דְּגָרוֹעֵי גַרְעַהּ לִשְׁמִירָתוֹ, אֵלָּא אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר שָׂכָר חַיָּיב. מַאי טַעֲמָא? דַּאֲמַר לֵיהּ: ״אַתְּ מְהֵימַנְתְּ לִי בִּשְׁבוּעָה, הַאיְךְ לָא מְהֵימָן לִי בִּשְׁבוּעָה.⁠״: אִתְּמַר: פָּשַׁע בָּהּ וְיָצָאת לַאֲגַם וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ, אַבַּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר: חַיָּיב. רָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר: אפָּטוּר. אַבַּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר חַיָּיב, כָּל דַּיָּינָא דְּלָא דָּאֵין כִּי הַאי דִּינָא לָאו דַּיָּינָא הוּא. לָא מִבַּעְיָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר: ״תְּחִילָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס, חַיָּיב״ דְּחַיָּיב, אֵלָּא אֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר ״פָּטוּר״, הָכָא חַיָּיב. מ״טמַאי טַעֲמָא? דְּאָמְרִינַן הֲבָלָא דְּאַגְמָא קַטְלַהּ. רָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר פָּטוּר, כָּל דַּיָּינָא דְּלָא דָּאֵין כִּי הַאי דִּינָא לָאו דַּיָּינָא הוּא. לָא מִיבַּעְיָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר: ״תְּחִילָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס, פָּטוּר״, דְּפָטוּר, אֵלָּא אֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר ב״חַיָּיב״, הָכָא פָּטוּר. מַאי טַעֲמָא? דְּאָמְרִינַן מַלְאַךְ הַמָּוֶת מַה לִּי הָכָא וּמַה לִּי הָתָם. וּמוֹדֵי אַבַּיֵי דְּאִי הֲדַרָא לְבֵי מָרַהּ וּמֵתָה דְּפָטוּר. מ״טמַאי טַעֲמָא? דְּהָא הֲדַרָא לַהּ, וְלֵיכָּא לְמֵימַר הֲבָלָא דְּאַגְמָא קַטְלַהּ. גוּמוֹדֵי רָבָא כָּל הֵיכָא דְּאִיגַנְבַהּ גַּנָּב בַּאֲגַם, וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ בֵּי גַנָּב, דְּחַיָּיב, מַאי טַעֲמָא? דְּאִי שַׁבְקַהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת, בְּבֵיתֵיהּ דְּגַנָּבָא הֲוָה קָיְימָא. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרָבָא: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ ״מַלְאַךְ הַמָּוֶת מַה לִּי הָכָא וּמַה לִּי הָתָם״, הַאי דְּאוֹתְבֵיהּ ר׳רִבִּי אַבָּא בַּר מְמָל לְרִבִּי אַמֵי וְשַׁנֵּי לֵיהּ, ״בְּשֶׁנָּתְנוּ לוֹ בְּעָלִים רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל״, וְלֵימָא לֵיהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת מַה לִּי הָכָא וּמַה לִּי הָתָם! א״לאֲמַר לֵיהּ: לְדִידְכוּ דְּמַתְנִיתוּ ״אֵין רְצוֹנִי שֶׁיְּהֵא פִּקְדוֹנִי בְּיַד אַחֵר״, אִיכָּא לְאוֹתָבַהּ לְהַהִיא, לְדִידִי דְּאָמֵינָא ״אַנְתְּ מְהֵימַנְתְּ לִי בִּשְׁבוּעָה וְהַאיְךְ לָא מְהֵימָן לִי בִּשְׁבוּעָה״, לֵיכָּא לְאוֹתָבַהּ כְּלָל. מְתִיב רָמֵי בַּר חַמָּא: דהֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה, אֵין זֶה אוֹנֶס, וְחַיָּיב, ההָא מֵתָה כְּדַרְכָּהּ, הֲרֵי זֶה אוֹנֶס, וּפָטוּר. וְאַמַּאי? לֵימַא לֵיהּ אֲוֵירָא דְּהַר קַטְלַהּ, אִי נַמֵי, אוּבְצָנָא דְּהַר קַטְלַהּ! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? שֶׁהֶעֱלָהּ לְמִרְעֶה שָׁמֵן וְטוֹב. אִי הָכִי, נָפְלָה נַמֵי! שֶׁהָיָה לוֹ לְתוֹקְפָהּ וְלֹא תְּקָפָהּ, אִי הָכִי, אֵימָא רֵישָׁא: ו״עָלְתָה לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה, הֲרֵי זֶה אוֹנֶס״ אִיבְּעִי לֵיהּ לְמִיתְקְפַהּ! לָא צְרִיכָא, שֶׁתְּקָפַתּוּ וְעָלְתָה, תְּקָפַתּוּ וְיָרְדָה.: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי: כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ כּוּ׳.: אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה לְרַב יְהוּדָה: אָמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, חָלוּק הָיָה רִבִּי יוֹסֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
[כח]
ראובןא טענו לשמעון אני ואתה היינו בקולוניא, והיית קושר חבילתך ונתתי לך חפץ אחד לקושרו בחבילתך וקשרתו ושמתו בספינה ולא נכנסת בה ופשעת בשלי ואיני יודע מה נהיה בו, השיבהו לי. ושמעון השיב מה שעשיתי בשלי עשיתי בשלך, שמתי חבילתי בספינה שהיו בה יהודים וקפצו ליסטים ושללו את הספינה ולקחו את שלי ואת שלך.
דין זה פסוק מיהא דאמר רבאב שומר שמסר לשומר חייב, אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר, כי הכא שמסרה לספן בשכר, שאפילו יהודי היה זה הספן היה יכול ראובן לטעון את מהימנת לי בשבועה האייך לא מהימן לי. וכל שכן גוי דודאי לא מהימן ליה. אבל אם ראו עדיםג שלקחו הליסטין את החפץ של ראובן מן הספינה דלא בעי שבועה, ודאי פטור שמעוןד, ואע״פ שלא היה שמעון שם, ואין ראובן יכול לומר לו פשעת אילו היית שם היית מציל, דתניא (בבא מציעא צג ע״ב) רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור. הכא נמי כיון דאילו היה שמעון שם לא היה יכול לעמוד כנגד הליסטין, פטורה.
אבל הניח שמעון עבדוו או אחד מבני ביתו בספינה עם הדבר שלו, לא הוי שומר שמסר לשומר, דכלז המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד, [שיודע המפקיד שהנפקד מוסר שמירתו לבני ביתו ועל דעת כן הוא מפקיד]⁠ח שימסור להם גם את שלו. ואפילו הניח בספינה שכירו או שותפו, שדרך בני אדם להניח שלהם בידם, פטורט, אלא שישבע השומר. כדתנן (ב״ק נה ע״ב) מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו ואמרינן (ב״ק נו ע״ב) מאי מסרה לרועה מסרה רועה לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה, ונשבע ברזיליה את השבועה שהיה לישבע לרועה ופטור הרועה, הכא נמי לא שנא.
ואם היה רגיל ראובן להניח סחורתו אצל ספן זה לפנים, אין שמעון חייב משום שומר שמסר לשומר. כמעשה דהנהוי גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבי ההיא סיבתא כו׳ עד אתא לקמיה דרב פטריה. מאן דחזא סבר משום שומר שמסר לשומר פטור, ולא היא שאני התם דכל יומא גבי ההיא סיבתא הוו מפקדיכ.
וכדין זה כן הדין אם טבעה הספינה. שאם אין עדים שנאבד חפצו של ראובן חייב שמעון לשלם משום שומר שמסר לשומר, ואם יש עדים שנאבד אומדין אם היה יכול להציל אילו היה שם חייב ואם לאו פטור. ואם היה עבדו או אחד מבני ביתו שם, אפילו אין עדים שנאבד ישבע העבד או אחד מבני ביתו שהיה בספינה שנאבד ופטור שמעון.
[כט]
ראובן תקף שמעון לדין ואמר שמעון לא איש דברים אנכי והביא לוי לטעון ולסדר דבריו.
נראה לי שאין בית דין יכולין למונעו מדקאמ׳ אפיטרופא לדיקניל לא מוקמינן, דודאי בית דין לא מקמינ׳ להו שלא ימצאוהו, דבשלמא לקטנים יתומין עבדי אפיטרופא משום זכות, אבל לגדול ליכא זכותא ולא יעשה אפיטרופא, מכלל שאם הוא עצמו מוצא אותו יעשהמ. ובירושלמי (ירושלמי סנהדרין ב׳:א׳) גרסינן כהן גדול דן ודנין אותו וימנה אנטלר הגע עצמך שנפלה שבועה ואנטלר נשבע, בתמיה, ואנטלר הוא אפיטרופא, אלמא יש אפיטרופא לגדולנ.
מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
הערות
א הובא במרדכי רמז רעד בשם ׳מצאתי׳ ומשם בפוסקים כדלהלן.
ב לו ע״ב.
ג בד״פ בלבד נוסף: ובאו והעידו. וליתא בכת״י ובשאר המקורות.
ד וכ״כ הרי״ף דהא ליכא שבועה דלימא ליה את וכו׳. וכ״ד הרמב״ם פ״א מהל׳ שכירות ה״ד.
ה וכ״כ בהמ״י פ״א מהל׳ שכירות הג׳ ו בשם ראבי״ה.
ו והרמב״ם כתב דביד עבדו חייב. והביאו הטור בסי׳ רצא. והעיר שם בב״י מדברי רבינו. וכתב בד״מ שם ונ״ל דהרמב״ם והטור לא קאמרי אלא בעבד כנעני ולכן חייב דסתם עבד הוא גזלן אבל ביד עבדו העברי מודים דפטור.
ז כך בשו״ת מהר״ם סי׳ תשעה (שם נמצא כל ה׳דין׳) ובמרדכי הנ״ל. בד״פ ובכת״י וכל.
ח כ״ה במרדכי.
ט הובא בב״י ובב״ח סי׳ רצא. וכת׳ הב״ח דמיירי אפילו אינו ידוע שדרכו של נפקד זה להניח את שלו ביד שכירו ושותפו, אפי״ה מן הסתם כל המפקיד ע״ד שלא יהא השומר נמנע מלמסרן לשכירו ושותפו ואנשי ביתו.
י לו ע״א.
כ וכ״כ הרמב״ם פ״א מהל׳ שכירות ה״ד וכת׳ בבאר הגולה סי׳ רצא דלמד כן מהנהו גינאי.
ל כ״ה בערוך ע׳ דקן. לפנינו לדיקנני וכ״ה לעיל סי׳ קטו.
מ וכ״כ רבינו לעיל סי׳ קטו כרך א עמ׳ תלג עי״ש שהרחיב יותר. וכ״ה גם במרדכי רמז ערה בסתם.
נ כך בכת״י וכ״ה לעיל סי׳ קטו: שמעינן דגדול ממנה אפיטרופא. בד״פ לכ״ג.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×