הובא במרדכי רמז רעד בשם ׳מצאתי׳ ומשם בפוסקים כדלהלן.
לו ע״ב.
בד״פ בלבד נוסף: ובאו והעידו. וליתא בכת״י ובשאר המקורות.
וכ״כ הרי״ף דהא ליכא שבועה דלימא ליה את וכו׳. וכ״ד הרמב״ם פ״א מהל׳ שכירות ה״ד.
וכ״כ בהמ״י פ״א מהל׳ שכירות הג׳ ו בשם ראבי״ה.
והרמב״ם כתב דביד עבדו חייב. והביאו הטור בסי׳ רצא. והעיר שם בב״י מדברי רבינו. וכתב בד״מ שם ונ״ל דהרמב״ם והטור לא קאמרי אלא בעבד כנעני ולכן חייב דסתם עבד הוא גזלן אבל ביד עבדו העברי מודים דפטור.
כך בשו״ת מהר״ם סי׳ תשעה (שם נמצא כל ה׳דין׳) ובמרדכי הנ״ל. בד״פ ובכת״י וכל.
כ״ה במרדכי.
הובא בב״י ובב״ח סי׳ רצא. וכת׳ הב״ח דמיירי אפילו אינו ידוע שדרכו של נפקד זה להניח את שלו ביד שכירו ושותפו, אפי״ה מן הסתם כל המפקיד ע״ד שלא יהא השומר נמנע מלמסרן לשכירו ושותפו ואנשי ביתו.
לו ע״א.
וכ״כ הרמב״ם פ״א מהל׳ שכירות ה״ד וכת׳ בבאר הגולה סי׳ רצא דלמד כן מהנהו גינאי.
כ״ה בערוך ע׳ דקן. לפנינו לדיקנני וכ״ה לעיל סי׳ קטו.
וכ״כ רבינו לעיל סי׳ קטו כרך א עמ׳ תלג עי״ש שהרחיב יותר. וכ״ה גם במרדכי רמז ערה בסתם.
כך בכת״י וכ״ה לעיל סי׳ קטו: שמעינן דגדול ממנה אפיטרופא. בד״פ לכ״ג.